יערות מנשה


11040959_759031830878986_3001833856686172789_n.png

מחר מחר זה קורה! כבר שמונה שנים נראה לי אנחנו נוסעים נוסעות לשני פסטיבלים בשנה - יערות מנשה בתחילת הקיץ ואינדינגב סופ שבוע אחרי סוכות.

אני לא אתחיל לפלסף כאן על זה, ועל איך בפעמים הראשונות כל פעם היינו יוצאים ב

מין תחושת שכרון כזאת של לא יאמן שהדבר הנפלא הלא קפיטליסטי זה הוא חלק מחיינו. אבל עם השנים ההתרגשות ירדה והתחלנו להתרגל (שזה לא דבר רע להתרגל לעולם לא קפיטליסטי).

ואני לא אדבר על מה הפסטיבלים האלה עשו במהלך השנים לסצנה של מוסיקת הלא מיינסטרים גלגלץ בארץ, וגם לא על ההתרגשות של לראות להקה צעירה ומתחילה מופיעה מול קהל ענק (שהוא כפול בלא יודעת כמה מכמה אנשים שנכנסים בבארבי) או לראות עוד הופעה ועוד הופעה ואז פתאום להתיישב בהופעה הכי קטנה וכשהזמרת מתחילה לשיר העולם נעצר ואת יודעת שבדיוק בשביל זה עשית את כל הדרך.

נראה לי שבמקום כל הדיבורים האלה שהייתי יכולה לדבר אני פשוט אשים כאן כמה קטעים של אומנים שגילינו ביערות מנשה. עם אומני האינדינגב סליחה, שיחכו לתורם.

שני פלג

איתמר רוטשילד

טל כהן שלו (בהופעה ביערות מנשה, עדות מצולמת לזה שגם אני וגם אחי היינו שם).

זה מצחיק (או עצוב) אבל אני לא מצליחה להיזכר במי עוד שמענו שם בפעם הראשונה! הזכרונות מתערבבים לי עם האינדינגב, עם לבונטין 7 וכנראה גם שסתם עם החיים. בטח אורי אחרי שיקרא את הפוסט יתקשר להזכיר לי עוד כמה. בינתיים תהנו ממה שיש :)

ולהתראות בפסטיבל הבא (למחר כבר נגמרו הכרטיסים.. )


8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מתפטרת

קמתי בבוקר עם רצון להתפטר, אבל אין לי ממה. להתפטר מהשאלה מה את הולכת לעשות היום להתפטר מאיך את הולכת למלא את הזמן שלך ומה קורה עם הסיפור שכתבת, ומה קורה עם הדיסק שעומד לצאת ומה קורה עם הציורים שהתחלת