הרצון שלי להתאמן בצילום, נפגש עם הצורך שלי להאכיל את כולן

(אני כותבת בלשון נקבה כי ככה כבר התרגלתי, לא משנה על מה אני מדברת ומי הקהל שלי. יצא שזה נראה כמו בספרים הישנים לעקרות הבית. אם יש כאן בקהל א/נשים שמעדיפים לשון פניה זכר, אני בטוחה שתעמדו באתגר הלשוני מגדרי)



קיש (על השולחן)

פטריות/בצל/ירוקים למיניהם/כל מה שבא לך

חלק ראשון - הבצק

280 גרם קמח

1 כפית מלח

150 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

1 ביצה

2-3 מים קרים


במעבד מזון עם להב מתכת שמה הכל חוץ מאת המים,מפעילה עד שנהיים פירורים,

מוסיפה את המים בהדרגה עד שנהיה בצק.

מוציאה מהמעבד, אוספת לכדור ושמה במקרר לחצי שעה.




משמנת תבנית (הקלאסי זה תבנית עגולה 26, אבל אפשר לשחק עם זה)

מרדדת את הבצק ומניחה בתבנית. עושה קצת חורים עם מזלג, בעיקר בחיבורים

שמה מעל נייר אפיה ומעליו שעועית או כדורי קרמיקה אם יש (משקולת), זה נקרא אפיה עיוורת וזה מאפשר לבצק את האפיה הראשונה שלו. המשקולת דואגת שזה לא יתרומם... שמה בתנור 180 מעלות לרבע שעה.

מוציאה מהתנור, מורידה את הנייר עם המשקולת ואז יכולה לשים לעוד עשר דקות או שיכולה כבר לשים את המילוי. תנסי ככה וככה ותראי מה את אוהבת יותר..







מילוי

מטגנת במחבת - 2 בצלים קצוצים פלוס 2 סלסלות פטריות פרוסות

או 2 בצלים פרוסים פלוס מנגולד קצוץ

או אפשר רק בצל (נראה לי 4 יספיקו)

או כל דבר אחר שבא לך לשים בפנים




מערבבת בקערה

3 ביצים

1 שמנת מתוקה

1 כף קמח

1 כפית מלח

מוסיפה את מה שיש במחבת ומערבבת

שופכת לתוך התבנית עם הבצק האפוי ומכניסה לתנור לחצי שעה. בודקת ואם עוד לא שחום ויפה, מכניסה לעוד עשר דקות. זה מאד תלוי בתנור ובמצב רוח, בגלל זה אין זמן מדויק.


בתור צלמת מתחילה עשיתי את הטעות ושכחתי לצלם את הקיש מוכן בשלמותו, לכן יש תמונה רק של חצי קיש, וגם היא הפוקוס שלה לא משהו. מקווה להשתפר בהמשך! בכל מקרה היה טעים טעים ומקווה שיהיה טעים גם לכןם.




נעמה ביקשה ממני אהיל. מזל שיש לי כל כך הרבה דברים בארונות




שלום כולן וכולם! פעם באיזה זמן אני נזכרת שיש לי בלוג ועוד אני נזכרת שאני אוהבת לכתוב ושגם יש לי מה להגיד, ושבתור אספנית גם בא לי לשתף את העולם במה שאני מוצאת.


הפעם יש טריגר כפול לחזרתי לבלוג, אחד הוא הקריירה החדשה שלי (אמן) בהלבשת הבית. סיימתי לפני זמן מה את הקורס של האחד והיחיד גילי אונגר (אפשר למצוא א


ותו במדור ההמלצות שלי) ועכשיו אני מתחילה לגשש דרכי, לראות איך אני רוצה לעשות את זה, איך אני רוצה להגיע ללקוחות ומה השאיפות שלי בתחום. מבטיחה פוסט נרחב על כך בהקדם.


הטריגר השני הוא סדנת צילום שלשמחתי הלכתי אליה שבוע שעבר, של אפרת לוזנוב ועירית בירן המופלאות. אחרי שנים שאני עוקבת אחרי הבלוגים של שתיהן (גם הן במדור ההמלצות שלי) ואחרי אינספור התלבטויות לגבי נסיעה לסדנאות שאפרת עושה בבולגריה, מרוקו ועוד, הגיעה ההזדמנות הזאת ללכת לסדנה שלה בארץ. בפגישה הראשונה שארכה שלוש שעות אפרת הצליחה לגרום לי סוף סוף אחרי שנים להבין את הפלא הזה שנקרא מצלמה, לפחות ברמה שאוכל להפסיק לפחד מלצלם M ולהפסיק לברוח ל A הקל והארור. חוץ מהיכולת של אפרת להסביר את העניין בתמציתיות, יש לה את התכונה הנדירה של אפס זלזול או הסתכלות מלמעלה על מי שלא מיד תופסת (כמוני.. ). לא משנה איזה מצלמה הבאנו, איזה ידע, כמה זמן לקח לנו להבין, מבחינתה אין הבדל. היא ידעה שכולנו נצא עם ההבנה הבסיסית הזאת שתאפשר לנו לצאת למסע הזה של צילום, וזה המון!


הפגישה השנייה התקיימה בביתה המהמם של עירית בירן, באירוח כיד המלכה, עם פינוקים ונדיבות שנראה היה שלא רק אני לא מורגלת אליהם.. הרגשתי כמו במסיבת יום הולדת של נסיכות, וזה היה טעים ויפה ומעורר השראה כאחד. במשך כל היום המצלמה כמעט לא ירדה לנו מהיד, והעין לא זזה מהעדשה.